סוד הגן הקסום | חלק א'

האם אפשר כבר לאחל אביב שמח? האם ניתן לראות סוף סוף את העולם סביבנו פורח? השנה משום מה האביב התמהמה וכל פעם בה נראה כי הינה השמש זורחת והפרחים מלבלבים לפתע פתאום מגיעים עננים אפורים וגשם עז ניתח ממרומים. כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי שהינה ללא ספק הגשם הזה הוא המלקוש של השנה כבר עובר שבוע ועוד שבוע ולא יתכן שהאביב עוד לא מגיע. אפילו ציוץ הציפורים על הברוש הוא איטי וחורק ולא נראה שהחורף הולך ומתרחק. כבר החלפנו קולקציה וארזנו מעילים אך שוב ושוב אני מוצאת את עצמי מורידה מהארון למעלה סוודרים. אבל עכשיו סוף סוף נראה שהאביב אכן החליט להופיע (באופן סופי? מי יודע...) אך כשסביבנו ציפורים החלו לשיר הבחנתי שהלחן שלהן הוא כבר שונה, עליז ומהיר. שיר המבשר על לבלוב ופריחה, שיר המלמד על שמש שזרחה. לכן עכשיו החלטתי לצאת למקום קסום במיוחד לצאת לגן כזה שהוא יחיד ומיוחד. רציתי גן פורח בשלל צבעים חיפשתי גן קסום עם מגוון רחב של פרחים. גן שיהיה מעבר לכל דמיון לא שדה רגיל ולא גינה עם עציצון. ידעתי שבשביל זה אצטרך לנדוד רחוק לחפש מקום שטובל בים של ירוק. ואכן, לאחר חיפוש ארוך ויסודי לאחר שחרשתי את הארץ ובדקתי בעצמי גיליתי אֶי שם בקצה הרחוק גן מושלם שטובל בירוק מקום כזה שלא מוצאים בכל יום גן קסום שחוצה כל דמיון. אז לקחתי איתי את ילדת הקסמים זו שהשיער שלה הוא בגווני כתום עזים יחד אליה הצטרפה אחת קטנה ויפיפיה וכך יצאנו למסע ארוך ומופלא על סוס ועגלה. ​ בין הרים וגבעות ירוקים, בין שבילים ועצים גבוהים הרחק הרחק בין הכפרים מעבר לבתי העץ האחרונים שוכן לו גן סודי ונפלא, גן של קסמים. בכניסה, מעבר לשער הגדול מול שקיעה מדהימה שאומרת הכל כבר ניתן להריח את ריחות הפרחים, להרגיש איך הרוח נושבת בפַּנים ולגלות את עצמך בתוך שלל פרחים צבעונים מכל המינים ומכל הסוגים. הגנן הקשיש יוצא ונועל את השער מאחורינו משאיר אותנו אל מול היופי והקסם הזה לבדנו. אנו מביטים לימין, מביטים לשמאל מביטים הרחק הרחק לאופק הגדול לא יודעים מאיפה להתחיל הכל כאן פורח לצד כל אבן וכל שביל. מימיננו ערוגות, ערוגות של פרחי יקינתון הסדורים להם בצורת אשכול ומזכירים בצורתם פעמון. משמאלנו כמו קשת של צבעים סדורים להם בשורות ורדים יפיפיים ממלאים את האופק בשלל גוונים. טלה קטנטנן שרק עכשיו נולד רץ לידנו על השביל שליד פרפרים, אפרוחים ואפילו זוג עיזים נהנים מהטבע ומעשבים ירוקים. כשממשיכים ישר לא ניתן להתעלם מעץ רחב מימדים שעל הצמרת שלו מתגוררת משפחה שלמה של ציפורים, ציפורי שיר צבעוניות שאת הדרך לנו מנעימות. הלוקיישן שמולנו עוצר נשימה אנו עוצרים להצטלם בכל פינה ליד הוורדים וליד הליליות בין הסחלבים ובין החרציות. ואט אט כשהשמש כבר כמעט שוקעת ועוד טיפ טיפה באופק נוגעת באה רוח נעימה ומלטפת ומעיפה סביבנו שלל עלי כותרת. כשהאזור כולו נצבע בשלל רב של גוונים אנו שומעים מאחור צליל של מפתחות מרשרשים ומבינים שהנה תם לו הביקור בגן הפלאים. אין צורך יותר לתאר ולא להאריך במילים פשוט גן סודי, גן של קסמים. אי''ה בפוסט הבא אחשוף בפניכן פרטים מדהימים על הגן החלומי ועל הדרך בה יצרנו את הקסמים... 🖐נתראה בקרוב בפוסט הבא🖐 אהבת את התמונות והפוסט? תכתבי לנו כאן למטה👇

צְלָלים של אור

אם היה ניתן לארוז את התחושות, ההרגשות, ואת כל ההבעות היו נדרשות לכך אלפי מזוודות! זה היה משהו נדיר, אחר, עוצמתי- תחושה שלעד תלווה אותי משהו שונה בכפל כפליים, הרגשה של קסם שניתן היה למשש בידיים! השילוב המדהים בין ילדה מהממת, שובבה ומלאת מרץ לבין ילד בוגר, רציני וסבלני היה פשוט מרתק ומושלם, כמו מאין איזון לי ולכולם! כל התחושות, ההרגשות והיופי בהפקה זו לא מובנים מאליהם כלל וכלל! יודעות מדוע? כי הפקה זריזה וספונטנית כזו לא היתה לי מעולם! בדרך כלל כל הפקה שלי מתוכננת עד היסוד, כל פריט לבוש נבחר בקפידה וכל האביזרים נארזים שבוע קודם במזוודה בלוקיישן אני לפחות פעמיים קודם מבקרת והילדים נבחרים בזכוכית מגדלת! אך ההפקה הזו היא בעצם המשך ספונטני של ההפקה הקודמת "רגעים של בין הערבּיים" בה היינו מוגבלים ל-15 דקות של צילומים! נכון שאומנם יצאו תמונות מהממות וכל זה תוך חמש עשרה דקות אך התכנון היה שונה ואחר ועם סט נוסף שעליו לא היה על מה לדבר הסתפקנו לעת עתה במה שהספקנו, אך בפועל כשחזרתי לבית הבנתי שזה לא הסוף גם אם תכננתי וגם אם לא, גם יש זמן וגם אם אין- הפקה נוספת אני פשוט חייבת לתזמן! אז כבר ביום למחרת, כשעוד לא התאוששתי מהמרוץ של ההפקה הקודמת פשוט יצרתי קשר עם האמא של ללי- הילדה המהממת הסברתי לה שהפעם אין לי זמן מיותר לחיפוש מדוקדק של ילדים אני חייבת שתשיג לי ילד בן 6 כי זו המידה שיש לי בבגדים. אגב, הסטיילינג בהפקה זו היה צריך לשמש לצילומים אחרים אך מקוצר זמן פשוט לקחתי משם מספר פריטים השגתי מכנסיים מחברה קולגה, וחולצה מהאחיין נשלחה אלי בין רגע את הכובע מכאן, החצאית משם והסטטילינג פשוט הושלם! מהלוקיישן קצת חששתי, אני יודעת- יש לי דרישות גבוהות מעצמי ולכן לא אתפשר על משהו שהוא קצת פחות ממה שדמיינתי. בררתי על מקום בסגנון שרציתי אך היתה בעיה אחת וגדולה לא התאימו לי שעות הסגירה! האתר פועל למשך כל היום ובשעה 16:00 נועל את המקום אך אתן כצלמות בוודאי מבינות שהשעות האלו הן ממש בעייתיות הזמן הכי מושלם לצילומים זה כמה שיותר קרוב לשקיעה ואם נצא שעה קודם נפסיד את כל האוירה! אבל אופציה אחרת לא היתה קיימת אז על אף הזמן הקצר שהיה ברשותי, לקחנו את הרכב ויצאנו לדרך אני ובעלי הגענו למקום רק כדי לוודא קודם אם כיוון השמש הוא בצד הנכון אך כשהגענו, הכרטיסים לאותו היום אזלו ואפילו להיכנס רק לרגע קט לנו לא אישרו. אז חזרנו לרכב וביצענו פרסה, לאן נוסעים? סימן שאלה! אך סייעתא דישמיא ענקית ליוותה אותי לא עברו מספר דקות של נסיעה ובצד הדרך אנו רואים מערה! עצרנו את הרכב, הדלקנו פנסים וכך בחשש גדול אחד אחד אנו נכנסים. וואווו. אדיר! מערה ענקית ומושלמת! אור השמש נכנס דרך הפתחים בצורה כל כך נהדרת! בצד יש מדרגות ירוקות שלא מובילות לשום מקום וחלון מאחור הפונה לסלע בהר שגם לצורך שלו לא מצאתי פיתרון! אבל מי בנה את המערה ובשביל מה התקין חלון ומדרגה? זה ממש לא מה שאיכפת לי כרגע! ה' הטוב שלח לי מערה עם הלוקיישנים הכי מושלמים ומוצלחים שיכולים להיות עם חלונות שפונים לסלעים ובלי כל הגיון לקיומם של מדרגות בשבילי זה היה פשוט מושלם, לא הייתי חולמת למצוא מקום אחר יפה יותר בעולם! אז מה נשאר? פשוט לחזור לכאן מחר! ​ למחרת, עם רחלי פוקס צלמת הוידאו המהממת ושרה כהן שעליה אני לא מוותרת! יצאנו יחד לכיוון מערת החלומות הקסומה והמושלמת... עם אמא של ללי נפגשנו בלוקיישן וכך עם מזוודות, פנסים ותאורות התחלנו את הסשן שרה ניצבת בפתח המערה עירנית וגיבורה- שומרת עלינו מכל צרה אני עם מעדר ורחלי עם כפפות, כך את כל הפסולת והעפר מפנות! אך רגע, איפה אבי הילד בן ה-6? הייתי במתח, אין לי מושג מי הוא, איך הוא נראה ואיך הוא יגיב לצילומים במעמקי המערה. והינה תוך כדי פינוי הפסולת וסידור התאורה אני רואה ילד נעמד בפינה עם כזו אצילות ומלא שלווה מחכה וממתין לכל דרישה. זה פשוט היה מדהים ומשעשע! כאשר ללי המתוקה מסתרקת לה בירכתי המערה קופצת ובורחת לכל פינה הוא מתארגן בנחת ובשלווה, חובש את הכובע וסוגר את המזוודה. וכך אנו את הצילומים מתחילים כשעל קירות המערה הצצלים נופלים הפנסים מאירים באור קסום ומופלא וזה כבר לא סיפור זו ממש אגדה! אז בשביל מה להאריך במילים ובתאורים מיותרים? פשוט צפו בסרטון של מאחורי הקלעים הוא ידבר, יביע ויספר את מה שלא ניתן לקמט במילים. קרדיט לרחלי פוקס צלמת הוידאו| פלאפון 054.844.2030 | מייל shach321@gmail.com​ תודו שהסרטון הכניס אתכן לאוירה שיכולתן לחוש את הקסם שהיה עמוק במערה. את הבהלה מבעיטה חפוזה שאת ארמון הפלאים מוטטה יכול היה לשמוע גם מי שנמצא הרחק הרחק מן המערה. טוב שניה, רק רגע. אני מרגישה ממש משוררת בואו נעצור את השרשרת נהיה רציניים ונדבר לעניין. בזמן הצילום עצמו היה צורך בזהירות יתרה, כי כמה שהמערה היתה קסומה אך ממש במרכז שלה היה פעור בור עמוק ורחב מה שדרש ממני התמצאות וזהירות במרחב. ורק כאשר הכוכבים בשמים התחילו להאיר כיבינו את הפנסים והגחנו מתוך המערה אל שאון העיר מאובקים, מלוכלכים אך מלאי חוויות אפופים במיסתורין וסיפורי אגדות. וכשהגעתי לבית זה היה תענוג, פשוט חוויה! לעבור ולדפדף במצלמה, לראות אין ספור תמונות ולהתבלבל את מה לבחור ואת מה להשאיר מאחור. במהלך העיבוד הקפדתי לשמור על מראה אמיתי ועיבוד טבעי אך כמובן שיש צורך לעבוד באופן מקצועי. התמקדתי בריטושים ודיוקים פרפקציוניסטים, הארתי והחשכתי במקומות הרצויים כדי להעצים את האוירה ולהעביר את מה שחשנו אנו בעצמנו גם אליכם הצופים. מכירות את התמונות הראשוניות בכל סשן צילומים? אלו בדרך כלל תמונות או שרופות או חשוכות או עקומות או מידי רחוקות עד שמגדירים את המצלמה לפי הצורך והתנאים ואז מתחילים באמת הצילומים. התמונה שמעלנו היא אחת מאותן תמונות שבעצם נוצרו רק כדי להתנסות רק כדי לבדוק את ההגדרות במצלמה ואת מה לשנות שימו לב בתמונה המקורית (מצד שמאל כמובן😉) את המבט של הילדה, מבט שאומר: "נו תכווני כבר את המצלמה" הפוני עקום, והשיער נפוח שלא לדבר על הגרביון המאובק שהיה צורך לנקות במפוח. את את התמונה הזו בדיוק בחרתי, דבר ראשון את הפוני יישרתי את השיער כמובן שסירקתי (בפוטושופ, כן?) ואת הגרביונים הברקתי. לאחר מכן עברתי לפנים, ייפתי והחלקתי הוספתי צבע והבהרתי מיקדתי עיניים וגרמתי למבט שלהן להביע ולא להיות מרחף, מטייל ותמוהה. לרקע הוספתי יותר מסתוריות ודרמה הכהיתי, העמקתי וכך הלאה המשכתי... תמונה נוספת ומהממת שמספרת את הסיפור המלא, זו התמונה הבאה. את התמונה השמאלית יכולתי להתחיל לעבד כמו שהיא ללא צורך בשילוב של הילד מתמונה אחרת כי גם כך היא מהממת אך רציתי מבט, רציתי סיפור, רציתי הבעה ורציתי המשך. בחרתי לשלב את הילד מתמונה אחרת כי לא רציתי לגמור את הסיפור כאן לא רציתי למסגר את הילדים בתוך הפריים הנ''ל אלא ליצור תחושה שיש סיפור מסביב, שיש משהו מעבר ולתת לצופה מן הצד להמשיך את הסיפור ולדמיין להמשיך את הסיפור וללא להעצר... וגם כאן מבחינת העיבוד יצרתי תחושה נעימה אך דרמיתית, נקיה אך מלאה באוירה. יש כאן סיפור שמתרחש ולזה אף אחד לא יכול להתכחש המבטים, ההבעות, הצבעים וכל הריטושים הקטנים אלו הם שהופכים את התמונה למושלמת לפרטי פרטים. שימו לב לדוגמא איך בתמונה המקורית מצד שמאל, יש לילדה על החולצה גוש של אור אך כאשר שילבתי את הילד מתמונה אחרת גם אור הפנס קיבל זוית שונה מזו הקודמת לכן על החולצה של הילדה עברתי ואת כל החלקים השרופים שהם תוצאה של האור פשוט הסרתי כמובן שהיה צורך בשילוב מדוייק בין דפי הספרים כדי ליצור את השילוב באופן כזה שאין רואים! תסתכלו על הרקע, תבחנו את הצבעים איזה עומק ודרמה הם נותנים כמה קסם תמונה אחת יכולה ליצור אפילו שהעיבוד היה טבעי ונעים אין ספק שהוא חולל פלאים... אז נעצור כאן ונפנה את המערה כי כבר הגיע ערב ועברה השקיעה כעת כשהשמים כבו והכוכבים מנצנצים הגיע הסוף ליום של צילומים... אהבת את הפוסט? תכתבי לנו😀

רגעים של בין הערבּיים

את הקונספט להפקה זו לקחתי מהשראה של סיטואציה בה ניתקלתי לאחרונה היה לי חשוב ליצור תמונות עם אוירה רגועה, אוירה של ערב שקטה ובניחוח פסטורלי רציתי ליצור תמונות רחוב שמשדרות את הקשר הקרוב בין אח לאחות בחיי היום יום בזמנים הטובים ובשניות הקסומות בהם השמש נעלמת ומפנה את מקומה לליל חלומות. או במילים פשוטות, לתעד את נקודת המפגש ברגעים של בין הערבּיים. את ההפקה הזו תכננתי 10 חודשים קודם את הבגדים רכשתי 5 חודשים לפני ועם המודליסטים סגרתי 8 חודשים מראש. אך משום מה ההפקה נדחתה כל פעם מחדש בפעם הראשונה סיכמנו להיפגש מיד לאחר החגים לאחר מכן דחינו את הצילומים לאחר שיפסקו הגשמים וכשהגשם נפסק סוף סוף נוכחנו לדעת שהשקיעה מוקדמת מאוד והילדים נמצאים במוסדות הלימודים. כך זה נדחה שוב ושוב ומפעם לפעם זה לא ישבתי רגל על רגל ושתיתי קפה, כן? זו היתה תקופה עמוסה של שדרוג האתר ויצירת קורסים חדשים. אך ההפקה הזו ישבה לי בראש ולא זזה. עד ש... עד שפשוט החלטתי שזהו, כבר נגמרו החגים ונפסק הגשם השקיעה כבר די מאוחרת והילדים לא במסגרת הגיעה הזמן להגשים סוף סוף את ההפקה החלומית הזו (תרתי משמע😀) אז הכנתי, וארזתי, וגיהצתי והטענתי וכשהכל היה סוף סוף מוכן- גם יצאתי... אך לא נקדים את המאוחר ולא אגלה מראש את מה שעלינו עבר פשוט בואו נחזור כמה צעדים אחורה ואשתף אתכן בכל התכנון של הפקה חלומית זו. אז כמו שאמרתי, היה לי חשוב ליצור אוירה רגועה, אוירה שלווה ופסטורלית לכן בראש ובראשונה הסטיילינג שנבחר זה סטיילינג שמשדר רוגע, עדינות, צבעים נוחים ונעימים ולא בגדים בצבעים עזים שיסיחו לנו את הדעת ויתנו לתמונה טון שונה. כמו כן גם הסגנון עצמו של הבגדים משדרים שחרור, פתיחות, זרימה ולא סגנון הדוק, צמוד ומחוטב- הכל חייב להיות מותאם ומתוכנן עד לפרטים הקטנים ביותר כדי לגרום לצופה מהצד להרגיש את המסר אותו אנו רוצים להעביר ולספר לו את הסיפור פשוט ללא מילים. לראות, לחוש ולהרגיש. כמובן גם הלוקיישן היה חייב להתאים לאוירה חיפשתי ב11 מושבים, רחוב רחוב, סימטה סימטה, בית בית את מה שדמיינתי- וכמו שאתן כבר מכירות אותי, הדמיון שלי מופרז😉 אך ביום הראשון לא מצאתי, ביום השני גם לא ביום השלישי היה איזה מיקום בדחילו ורחימו אך לא משהו שסיפק אותי לא משהו שיכולתי לומר- מצאתי! ואז ביום הרביעי, לאחר שאני כבר מכירה את כל המושבנקים לדורותיהם בעבר בהווה ובעתיד סוף סוף נמצא הבית במיוחל (למען האמת לא בדיוק מה שדמיינתי, אך עם פוטושופ קצת שיפצתי, פה נגעתי, כאן הוספתי ואין מושבניק שלא היה חולם על בית חלומות כזה!) סוף סוף את הפינה הזו סגרתי. עכשיו, התחלתי לחשוב מה אני באמת הולכת להראות בהפקה הזו מה הסיפור המדוייק אותו אני רוצה לספר? ואז כמו חלום עלה לי הרעיון של הכנת מאפה קינמון, גדול, מרשים ומלא ניחוחות טריים! למען האמת, לאחר שעבדתי, לשתי, מרחתי ואפיתי התחילו הניחותות להתפזר ברחבי הבית כך שהתלבטתי אם לגמור את הסיפור כאן ופשוט להתענג עליו בעצמי או להתגבר ולהשאיר את התענוג הזה להפקה קסומה שללא כל ספק תשדר את האוירה המתאימה עם ניחוח של קינמון מתוק ומלא בנוסטלגיה... האופציה השניה הכריעה. ​ וכך עמוסה באביזרים ומאפי קינמון טריים יצאתי לדרך בין שבילי המושבים סיכמנו להיפגש ב15:00- אני, שרה- העוזרת הכי פרקטית בעת הצילומים, שרי וינגרטן צלמת הוידאו התותחית והילדים היפיפיים. ישבתי וחיכיתי, וחיכיתי וישבתי ועמדתי וקמתי, וקמתי ועמדתי והלכתי וחזרתי וטילפנתי וחיפשתי... אך אין זכר לכל רכב שנראה באופק. כבר הגיע 15:45 ואחר כך חמישה לארבע ושעון זה שעון וגם הפעם הוא נשאר שעון מתקדם ומתקדם ודווקא כשלא רוצים הוא מתחיל לאיים... השעה כבר 16:20 כשבשעה 17:00 שקיעה!! מה עושים??? זה לא סתם עוד יום צילומים! זו הפקה, עם צלמת וידאו, רחפן ואין ספור אביזרים עם 10 חודשים של תכנונים ושעות על גבי שעות של חיפושים. לבסוף, בשעה 16:45!!! אני רואה באופק רכב שועט לו על השביל מפזר ענן אבק מבהיל. התברר שהיה עיכוב בדרך ואין ברירה צריך פשוט להתחיל לתקתק הפקה שלמה של שעתיים ב-15 הדקות הנותרות!!! וכך, שרי, שרה ואני שינסנו מותניים והגברנו הילוך הלבשנו, סירקנו, נעלנו, גרבנו, טיפחנו והעמדנו את הילדים תוך דקות ספורות בלבד! שרי לוידאו, שרה לאחורה, אני לקדימה ותק תק תק לתקתק עוד תמונה ועוד אחת, להחליף מקום ולעמוד להסתכל אחד על השני ולצחוק אין זמן ליפול וזה לא המקום לגרד בראש פשוט להריץ, לתקתק, לצלם ולהספיק כמה שיותר! את האמת זה היה מדהים! כל היופי והקסם של שעתיים הצטברו לדקות בודדות. כל המתיקות, הרוגע והפסטורליות אכן נשארו אך במנה גדושה ומרוכזת. זו היתה אוירה לא רגילה ביום כל כך מושלם ועם מזג אויר מעולה! ברגעים הקסומים של החלפת משמרות ברקיע בין ביצת הזהב הנעלמת וללבנה שהגיעה. בדיוק את נקודת המפגש הזו ניצלנו בדיוק ברגעים האלו צילמנו. שני ילדים יפיפיים על המדרכה יושבים והם עם עצמם עסוקים מדברים, מפטפטים, אוכלים מאפה ריחני וצוחקים... הלחץ מסביבם, והשעון שלידם- ממש לא מעניין אותם! הם בשלהם, מסתודדים... נהנים... כאילו אין הספק של צילומים החיים יפים, השמים כחולים ואוטוטו כולם בסיבם כבר ישנים... אז מה כל זה משנה? שעתיים או 15 דקות של צילומים?! העיקר שהלילה כולנו הולכים לחלום חלומות מתוקים וקסומים... אז זהו, זה הסיפור שלי וזו האגדה שלהם זה מהמבט שלי וזו החוויה שלהם כל אחד חווה את הסיפור שונה יש את הצלם ויש את המשנה יש את מי שעליו מוטלת האחריות ויש את מי שנהנה. אך במבט לאחור אני מודה זו היתה הפקה בלתי רגילה עם המון קסם, נוסטלגיה ואגדה! אז מזמינה אתכם לצפות בתיעוד המדהים של מאחורי הקלעים שהוא בפני עצמו יצירת קסמים, שילוב של מקצועיות ולקיחת יוזמה של שרי וינגרטן האלופה! קרדיט לשרי וינגרטן צלמת הוידאו| פלאפון 052.715.4958 | מייל saraw4958@gmail.com ​ ואם עדיין לא נגענו בענין העריכה אז לא צריכה לספר לכן שבשבילי זו פשוט חוויה, הדקות האלו שאת מפליגה עם היצירתיות והדמיון מתקנת, מרטשת, מוסיפה אוירה ויוצרת דברים חדשים שמה לעשות? היו תלויים בחסדי השעון... שואלות אותי? הגעתי לבית די מבולבלת מצד אחד זו היתה חוייה מהממת! באמת ילדים יפים והפקה שממש מתוכננת! גם התזמון של הרגעים החלומיים בדקות של בין הערביים עם סטיילינג מושלם ומוקפד מהכובע ועד הגרביים עשו לי טוב, עם הרגשה מהממת... אך מצד שני- מה כבר ניתן להספיק בדקות בודדות של צילום? אין לך את הזמן להתרכז, לעבור על התמונות ולבדוק שהכל מתרחש בדיוק לפי התכנון. זו הרגשה מבלבלת, מלחיצה ואפילו קצת מייאשת אולי חזרתי בלי כלום, רק עייפה ומותשת? אך אז אמרתי לעצמי- יהיה מה שיהיה התמונות חייבות לשדר את הרגעים הקסומים האלו! נכון שמבחינה טכנית הזמן היה מוגבל אך זו המציאות וזה מה שיש עכשיו התפקיד של פוטושופ מתחיל להיכנס לוקחים את התמונה מקמפזים מתחילים עם הילדה ומרטשים ממשיכים הלאה ומוסיפים חידוד ועוד טכניקות שניתן לעשות רק בעיבוד! הגענו לשלב האוירה. נוסיף קצת קסם כאן, עוד קצת דרמה שם. נחדד את המבט, נעצים את הרגש נאפשר ללילה להתחיל ואת האורות בבתים סביב להאיר. עכשיו לאחר עיבוד מקצועי של עבודה מדוייקת ומושכלת בחשיבה על הפרטים הקטנים כך שכל טכניקה בזהירות מיושמת לא סתם עוד שילוב של בלילת צבעים לא מבוקרת חסרת טעם שרק הורסת זה הזמן לומר שיצאתי מלאת סיפוק, שמחה ומאושרת! ב''ה זו לא היתה הפקה לשווא. כי לאחר עיבוד נכון ומדוייק שהקפיץ את התמונות יכולתי גם אני לפרוש לליל חלומות... ועכשיו איך לא? גם סרטון עריכה עם טיפ שימושי מחכה לכן כאן: אהבת את הפוסט? תכתבי לנו😀

מרבד הקסמים

ככה הכל התחיל: התעוררתי בבוקר והחלטתי שאני חייבת לעשות הפקה חדשה ומיד! ככה, ללא הכנה מוקדמת וללא תכנון מראש אך ידעתי שאם אני רוצה להספיק את האביב זה חייב להיות בהקדם האפשרי. נכון, נזכרתי מאוחר מידי- אך עדיף מאוחר מלא כלום. ​ בד''כ לפני כל הפקה אני מתכננת מראש לאיפה אני נוסעת, קונה סטיילינג מתאים בונה אביזרים (או שולחת בקשה לחמי :) בוחרת מראש איזה ילדות יהיו, באיזה גילאים ועוד... ​ הפעם, מיד כשקמתי בבוקר עם הרעיון הזה ידעתי שאין מידי הרבה זמן ואמרתי לבעלי: "אנחנו חייבים לצאת עכשיו לחפש שדה של פרחים לפני שיהיה מאוחר מידי..." בעלי כבר רגיל לזה שאני מתעוררת לי עם חלומות על לוקיישנים קסומים ולכן גם הפעם מיד התחלתי בברורים, קודם כל איפה יש שדה פרחים? ​ אז בררתי, חפשתי כאן, התקשרתי למי שהתקשרתי ובסוף הגעתי למספר אופציות, עלינו לרכב (לא לפני שלקחתי איתי הפעם לשם שינוי את הילדים שלי כי ידעתי שאם הם לא יבואו איתי עכשיו לפחות לחיפושים אז תמונות מי יודע מתי אני יעשה להם) ​ למען האמת, אני חלמתי על שדה בר טבעי ולא על שדה שורות שורות שמישהו שתל משהו יותר פראי ולא מוגדר, מאמינה שאתן כבר מכירות אותי... ראיתי תמונות של שדה כזה ממש קרוב לבית, מרחק של 10 דקות נסיעה כמובן שהתחלתי ממנו אך לצערי לא מצאתי אותו- יתכן שהפריחה שם לא חיכתה שאני אתעורר מהחלום... לכן משם המשכתי ללוקיישן הבא, שדה של נוריות. אומנם הרבה יותר רחוק מהבית והוא מורכב משורות שורות של פרחים ולא פראי אך עדיף מכלום כאשר הגעתי למקום, קשה לומר שנשארתי אדישה אל מול היופי הזה אך היתה בעיה אחת ומרכזית- תאורה! היא היתה בדיוק בכיוון ההפוך. ויתרתי. ​ קדימה, ממשיכים לחפש... היעד הבא לא היה רחוק משם, (אך כן רחוק מהבית) גם שדה של נוריות ( שורות שורות ): אך הרבה יותר ענק והתאורה מצויינת. סגרתי. ​ בסוף מה שקרה זה שב''ה היתה לי ס''ד גדולה ויום לפני הצילומים שלחו לי תמונה של מקום מדהים וקסום באמת, עם מרבדים ענקיים וכמעט אין סופיים של פרחים פראיים וכל זה איפה? 7 דקות נסיעה מהבית! הרבה מעבר לכל החלומות שלי (:
יותר מזה? יום אחרי הצילומים כבר לא היה כלום! קצרו הכל... ​ טוב אז מקום יש. אבל מודליסטית? זה ב''ה היה פחות קשה, וכבר היו לי כמה אופציות בראש כך שגם הפינה הזו ב''ה סגורה. ​ ​​הבעיה היתה בגדים- יש לי אומנם המון בגדים שאני רוכשת להפקות ומשתמשת איתם מפעם לפעם אך בגדים דקים ואביביים פחות היו לי במלאי ולהזמין לא בא בחשבון, אין זמן! הפריחה לא תחכה לי יותר מידי... אז מסתדרים במה שיש, כמובן שהייתי מעדיפה להזמין מראש משהו מתוכנן אך כבר שמעתן ממני על המושג הזה "אין זמן"? ​ אבל אתן יודעות מה היתה הבעיה הגדולה ? הבעיה הגדולה היתה שלילה לפני ההפקה החלטתי פתאום שאין מצב לצלם עם פרחים אדומים בלי שמלה בצבע תכלת- השילוב הזה וואוו!! טוב תפארת, השילוב הזה באמת וואוו אבל שמלה תכלת לא תהיה, כמובן שלא לילה לפני. ​ אבל זה לא סוד שבסוף צילמתי עם שימלה תכלת- את זה אתן כבר רואות בתמונות אז איך? להפוך אחר כך בפוטושופ את השמלה לתכלת זו לא בעיה הבעיה היתה בוידאו- רציתי שגם בסרטון של מאחורי הקלעים השילוב המדהים הזה יופיע ובוידאו זה כבר פחות קל ופשוט לביצוע. ​ אז איך בכל זאת היתה לי שמלה תכלת? ​ יש לי בשבילכן מתכון יצירתי ומנצח! היתה לי שמלה לבנה שאותה הייתי חייבת להפוך בדרך כלשהי לתכלת לצבוע בצבע גואש זה כמובן בלתי אפשרי! ​ אז פשוט הלכתי לחנות יצירה, רכשתי ב-7 שקל קריפונים תכלת בגוון שאני רציתי הגעתי לבית, לקחתי קערה, מילאתי אותה במים רותחים הכנסתי 3 קריפונים, 2 ביצים ו-3 כפיות סוכר (לא באמת, כן? :) ​ הכנסתי רק את הקריפונים כך שכל הדיו ירד מהם וצבע את המים כעת לאחר שיש לי מים כחולים מדיו יכולתי להכניס את השמלה, לחכות קצת שתספוג את הצבע ופשוט לקבל שמלה מדהימה בצבע תכלת בדיוק כמו שחלמתי! אני חושבת לאמץ את הרעיון! דבר נוסף ואחרון, ולא פחות חשוב! הייתי חייבת להשיג צלמת וידאו ממש מהרגע להרגע ב''ה מצאתי מישהי אלופה, והנה מה שהיא תיעדה ברטון מדהים של מאחורי הקלעים... קרדיט לשרי וינגרטן צלמת הוידאו: פלאפון: 052-715-4958 | מייל: saraw4958@gmail.com ​ ​​מהרגע שהגענו למקום הבנתי שהפעם זה עבר כל דמיון! נכנסנו לעולם קסום ומרהיב! שקיעה יפיפיה, רוח נעימה מלטפת את הפנים וריח משכר של פרחים. זה היה פשוט אדיר!! שטחים ענקיים, מכוסים מרבדים של פרחים אדומים שפשוט לא נגמרים לא ידעתי אם זה מציאות או שאני עדיין חולמת, הרגשתי ממש מתוך איזו אגדה מצויירת... ​ כל זה כששתי ילדות יפיפיות מדלגות לידי וצוחקות, נותנות ידיים ורצות הרחפן כמובן עולה לאויר ואז הנשימה נעתקת מרוב יופי נדיר! ​ פרפרים מרהיבים עפים להם לידנו במיוחד אחד לבן שפשוט ישב על פרח וצפה בנו! ​ לא חושבת שיש צורך להרחיב, תצפו בסרט, תסתכלו בתמונות הם כבר יכניסו אתכן לאוירה ומה שרק נותר לי לאחל- זה אביב שמח וצפיה מהנה!

ביצת הזהב

כששואלים אותי: "במה את עוסקת?" אני עונה: "מנחת קורסים וסדנאות בצילום ועיבוד תמונה" צילום אמרתי? זהו שלא פירטתי... להיות צלמת זה אומר להיות טכנאית, סנדלרית, נגרית, מטפסת הרים, אינסטלטורית, גננית וגם... צלמת. אם אתן רוצות קורס מזורז בתפעול ג'קסון, חיבור דיבלים, ניסור גזעים וענפים... אני המקום (: ואם חשבתי בתחילה שצילום מסתכם במצלמה מהר מאוד הבנתי שאני טועה, כי על מנת ליצור תמונות מדהימות, שונות ויצירתיות אנחנו צריכות מעוף, אומץ ולקיחת יוזמה! חמי, השותף למכלול האביזרים שלי הוא זה שמוציא לפועל כל דמיון מופרע שלי פעם זה ספסל ופעם זה שרפרף פעם זה ארגז ופעם זה מדף זה חייב להיות מסוג עץ כזה וכזה ואין מצב שמפספסים את זה כי סוג העץ נותן את הטון ומסע החיפושים מתחיל במרתון... אך הפעם, באתי אליו עם דמיון מופרע של שובך יונים גדול ומושקע! רציתי שיהיה שונה ומיוחד שובך מהמם, טבעי וכמובן שיראה אמיתי. ובאמת, חמי התחיל את המלאכה שירטט, חתך ובנה אך די בהתחלה הוא קיבל פרוייקט ענק בעבודה שאילץ אותו להפסיק את הבניה כאן הגיע המקום שלי לקחת אומץ ויוזמה ידעתי שאם אני לא לוקחת את הפרוייקט של בנית השובך על עצמי ההפקה הזו תאלץ להדחות בחודש נוסף (מעבר לשלושה חודשים שכבר נדחתה. אמיתי!) אז קודם כל לקחתי, ומה אחר כך עשיתי? הלכתי לטמבור וקניתי: סופר 7, מסורית, חבילת מסמרים וגם זוית כמו כן פריטים נוספים שהיו נחוצים לי להמשך בניית השובך. האמת? זה היה מאתגר! כעת נעלמו מהרקע המצלמות וכל העדשות ומעכשיו רואים באופק רק מקדחות, מסמרים ומברגות... בס''ד השובך הלך ונבנה, וכשציפורים החלו לחוג מעלי במעגלים הבנתי שסוף סוף הגעתי לתוצאה טובה וכבר מסיימים... ובכן, זו רק ההקדמה (: הפעם צילמתי ילדה קטנה ומתוקה מפוצצת מרץ ומלאת שמחה! הלוקיישן היה קסום ומדהים יער עבות ומים זורמים... אך בעיה אחת היתה שהתאורה שם השתנתה כל דקה עד שאת מתמקמת במקום עם מצלמה השמש בורחת לפינה השניה. אך בנוסף לשמש יש לי כאן ילדה קטנטנה שלה לא איכפת שעוד רגע שקיעה היא מעיפה את הכובע ומתגלגלת מצחוק ונוגסת תפוח בצבע ירוק (וזה לא רק חרוז- המתוקה הזו באמת נגסה בו בתיאבון :) זה היה נראה כך: "בתוך יער עבות ומקסים לצד שובך קן ובייצים יש ילדה קטנה ויפיפיה שמתגלגת מצחוק מול נוף של שקיעה היא נוגסת תפוח באויר הפתוח ומתעטפת בצעיף כאשר באה הרוח" תודו שזה נשמע סיפור שלקוח מאיזו אגדה קסומה אך אני הייתי חייבת למצוא פיתרון בשניה. אני יודעת שהשקעתי בהפקה הזו המון ושהשירות המטרולוגי רק מבשר על שלג בחרמון ואם כבר הגיע יום נעים שהשמש זורחת וחמים חייב לנצל אותו עד תום לצילומים... ובכן ידעתי שהדרך הטובה ביותר להוציא תמונות מדהימות זה פשוט להיכנס לראש של ילדות, מה זה אומר? שבמקום להתאכזב מנגיסותיו של תפוח ירוק אמרתי לה "בואי נראה אם את מצליחה להחביא אותו עמוק עמוק" ובמקום לדלג אליה כל שניה כדי לסדר את הכובע "ששקע" הסחתי את דעתה בסיפור על ארנבת אבודה. כי עם תמימות מדהימה של ילדים אפשר ליצור ממש קסמים היא הייתה כל כך מרותקת וממש ריחמה על הארנבת... ואכן ב''ה זה באמת הצליח! היה יום פשוט מקסים, מלא אוירה וקולות של ציוצים (: כמובן שהחלק הכיף ביותר זה הרגע בו את מתיישבת מול פוטושופ ומחליטה להיכן לנווט את אופי וסגנון התמונה שלך כמה קסם להוסיף ואיזו אוירה להשרות. כל פעם מחדש אני נהנית לראות איך בליחצת כפתור אחת אפשר לקחת את התמונה לכיוונים שונים ולמחוזות אחרים... את האמת, בתמונות הנ''ל העיבוד העיקרי היה יותר בבסיס עבדתי בעיקר על הריטושים ועל הדמות- והיה על מה לעבוד! לאחר מכן דאגתי לתת לתמונה מראה נעים וחלומי עם מגע של קסם ואת הצבעים לקחתי לכיוון ממש טבעי, חמים ועדין... אגב, הערה חשובה: לפעמים ממהרים בבסיס ומזלזלים בו ורוצים מיד לעקוף ולהגיע לשלב הקסם והאוירה, אך זו טעות חמורה! זה בדיוק כמו שמאפרת מקצועית תאפר כלה בלי בסיס, בלי מייקאפ ובלי הצללות אלא מיד תמרח לה אודם, סומק ורימל ותשלח אותה כך לחופה... הבסיס לא פחות חשוב ואולי אפילו יותר ואם עוקפים עליו רואים את ההבדל! אז לא חושבת שיש צורך להרחיב- פשוט כנסו לאתר, העליתי לכן מגוון תמונות חדשות לפני ואחרי עיבוד מהפקה זו ומהפקות קודמות כך שתוכלו לצפות בהן אחד על אחד ולראות מה השינויים שעשיתי בתמונות אלו שגרמו להן לקבל מראה חלומי וקסום במיוחד... ואיך אפשר בלי לתעד את ההפקה המהממת הזו? אז בואי לקבל קצת אנרגיה כי הסרטון הזה יכניס אותך למרץ (: 054-8442030 | shach321@gmail.com קרדיט לרחלי פוקס על הוידאו:‏ אהבת את הפוסט? אני אשמח לשמוע (:

קסם באויר

את השיער הג'ינג'י הייתי חייבת לצלם. יש בו משהו מדהים, ייחודי עליז ואפילו דרמתי. ואז הגיעה ההחלטה לצאת במסע חיפושים אחר מודלסטית מתאימה יצאתי וחיפשתי, וחיפשתי, וחיפשתי ושוב חיפשתי אך נוכחתי לדעת שזה זה לא כל כך קל כמו שחשבתי לכן המשכתי והמשכתי ואתן יודעות בסוף איפה מצאתי? לא בחיפה ולא בירושלים, לא בפתח תקוה וגם לא בנהריים הילדה המתאימה נמצאה בדירה הסמוכה או ליתר דיוק מעבר לחניה הצמודה... כן, זה קורה לפעמים שצריך להגיע לזימבבואה כדי לפגוש את השכן שבדלת ממול :) בכל אופן, ברגע שמצאתי פשוט הוקסמתי. ילדה מהממת, עדינה ורגועה שהיא זו שמשרה את האווירה בסביבה! זה היה מדהים! בהפקה שלה היה ממש אפשר למשש את הקסם בידיים! הרגשתי כמו מתוך חלום, ניסתי לצבוט את עצמי כדי לוודא שאני בטוח במציאות וכשניתרתי מכאב הבנתי שאני אכן ערה.... אם אתחיל לספר לכן את החוויות של אותה הפקה נצטרך 6 פוסטים נפרדים כי היא היתה מדהימה עם חוויות יוצאות מן הכלל (כולל רכב שנתקע באמצע ומסע רגלי באפלה...) אך אולי נשמור זאת לפעם אחרת ועכשיו נדבר קצת יותר על עיבוד... לא פעם יצא לי לשמוע שבנות שואלות האם בקורס המושלם "קסם של עיבוד" לומדים גם סגנון עיבוד טבעי? אז קודם כל התשובה היא: "כן! בוודאי! ברור!" אך אתן צריכות לדעת שגם עיבוד טבעי דורש ידע והתמצאות! עיבוד טבעי חייב לבוא מתוך ידע ונסיון ומתוך שילוב של טכניקות מקצועיות ולא ניסוי וטעייה של שכבות מוזרות עם כל מיני שיטות שרק הורסות את התמונה ועושות לה בדיוק את הפעולה ההפוכה... יש מספר טכניקות מקצועיות והכרחיות שאותם אני עושה לכל תמונה ותמונה באשר היא כמו קימפוז, חידוד, ריטוש, תלת מימדיות ועוד... ורק לאחר שאני יודעת "שהבסיס" מושלם ומקצועי אני מסכימה לעצמי להמשיך הלאה ולהחליט לאיזה סגנון לנתב את התמונה. אני יכולה להחליט שהיא תהיה בסגנון טבעי או חלומי, קסום או אגדתי אך רק כאשר הבסיס הוא טוב ומקצועי! בתחילת דרכי כצלמת הייתי שואלת את עצמי רבות האם כל התמונות שבעולם חייבות להסתכם בהוספת חימום והורדת פצעים? או במקרה "המשוכלל" יותר גם בהוספת אור של שמש? את התמונה הבאה עיבדתי לפי "השיטות" שהיו לי בתחילת דרכי: כפי שאתן רואות העיבוד כאן הוא מאוד בסיסי, מינימלסטי וברמה רדודה ומשעממת... נכון, אז העיבוד כאן הוא "טבעי" אבל מי אמר שאי אפשר ליצור תמונה בעיבוד "טבעי" אך יפה, מקצועית ומעניינת? לכן המשכתי והוספתי לתמונה חימום מקצועי יותר וטכניקות נוספות שישדרגו את המראה שלה אך עדיין ישמרו על המראה "הטבעי" והנעים... כן, ואפשר אפילו טבעי יותר אך את הרעיון כבר הבנתן... את אותה תמונה בדיוק אני יכולה להפוך לכל סגנון שאני רק רוצה וכאן החלטתי ללכת דווקא על הסגנון הטבעי אך באווירה סתוית קצת יותר קרירה... וכמובן שאם רוצים ללכת על קונספט יותר אגדתי אפשר לעבד אותה כך: זה רק עניין של החלטה מה אני בדיוק רוצה אך ברגע שיש לי בידיים את כל הכלים הכי מקצועיים ואני מכירה את פוטושופ לעומק מבפנים אני יכולה ליצור כל מה שאני רק חולמת ולעמוד באתגרים! כי למה כאשר מגיע חורף אני נתקעת מול לקוחות? למה כאשר אני מצלמת ילד עם מגפיים אני לא יודעת מה לעשות? הרי עיבוד "טבעי" זה מדהים! אך לפעמים יש צורך גם בעיבודים אחרים... אהבת את הפוסט? אני אשמח לשמוע (:

חלומות כפולים | חלק ב'

טוב, אז למען האמת התגובות על חלק א' של הפוסט היו בלתי רגילות! ב''ה קיבלתי למייל אין ספור תגובות נלהבות, נרגשות ובעיקר התעלפויות :) שמחתי לראות (או ליתר דיוק לקרוא) שאהבתן את הפוסט וקיבלתן השראה מהתמונות... אחד הדברים שהכי המריצו אתכן ואולי הרבה מעבר לציפיות שלי זה התמונה המקורית שצרפתי לכן למייל הקודם כזכור, התבקשתן לעבד אותה כל אחת לפי הדמיון שלה ביקשתי מכן לצאת מהקופסא ולעשות בה ככל העולה על דעתכן ובאמת שלחתן לי המון המון תמונות מעובדות! חלקכן שלחתן לי אפילו מספר סקיצות לאותה תמונה! כל הכבוד! איזו השקעה! ובאמת כפי שאמרתי ראיתי עיבודים יפיפיים ומרשימים! אך למען האמת כולם כולל כולם ללא יוצא מן הכלל היו זהים! נכון, היו כאלו שנטו יותר לגוון הירקרק, אחרות שעיבדו עם גוון קצת סגלגל וכד' וכמובן הרוב המכריע עיבדו את התמונה על גווניה הכתומים... אני יודעת שזו תמונה של קיץ ואתן אפילו כתבתן לי את זה בעצמכן אך דבר אחד שכחתן! כמו שבכל סוף חורף מגיע הקיץ כך בכל סוף יום מגיע הלילה... נכון שיתכן ולתמונת לקוח רגילה הייתי עושה עיבוד חמים על הגוון הכתמתם אך כאן ביקשתי והדגשתי לצאת מהקופסא ולעבד משהו שונה ככל העולה על דעתכן! ולמה כתבתי את זה? כי זה בא מתוך נסיון אישי עם התמונה הזו אחד על אחד! כפי שכתבתי לכן (בפוסט הקודם) עשיתי לתמונה זו אין ספור סקיצות, ניסוי וטעייה של עיבודים חוזרים ונשנים אך לא הצלחתי להגיע לתמונה בה הרגשתי שהצלחתי להוציא ממנה את המקסימום... ידעתי שאפשר יותר אך לא ידעתי לאיזה כיוון עיבוד לפנות. וכמו שאמרתן לי, התמונה היא תמונה של קיץ מובהקת אין כאן מה להתבלבל! הבנות לבושות בסטיילינג קייצי, אוכלות גלידה ונהנות מכל רגע זה דורש עיבוד חם של קיץ! לכן אי אפשר להפוך את זה לעיבוד כחול רגיל ודרמתי כי הבנות צוחקות ונהנות! זה לא מתאים. וכמובן שלא לעיבוד קריר עם גשם וכו'... כי חם! והתמונה זועקת את זה :) אבל תמונה רגילה וחמימה לא סיפקה אותי בסשן הספציפי הזה על אף שהייתה מקצועית מאוד ולמרות שעשיתי לה את כל השלבים האפשריים. (לעומת זאת בסשן שהבנות רוקדות, משחקות ונהנות כן עשיתי עיבוד חמים והייתי מרוצה ב''ה) וזו התמונה מהסקיצה הקודמת: ואז עלה בי הרעיון להוסיף משהו קטן, ממש קטנטן אבל משמעותי ביותר כזה שישנה לי את כל המשמעות של התמונה אך ישאיר לי אותה קייצית ונעימה. ירח. כן זה הפריט שהוספתי והוא זה ששינה לי את משמעות התמונה ולקח אותה לכיוון שונה ולעולמות אחרים... אז הנה התמונה מוגשת לפניכן: טוב, אז עם התמונה שמעלינו סיימתי ב''ה הייתי מרוצה ועיבדתי עוד תמונה נוספת מהסט לאחר מכן עברתי לסט תמונות נסיכותי ומתוק במיוחד שצולם ממש בשקיעה על גבול החושך והתחלתי לעבד... האמת? העיבוד היה די קליל וזורם ולקח ממש מספר דקות בודדות אך משהו בהרמוניה הסופית לא עבר לי טוב בעין משהו בצבעים פשוט לא התאים לי יתכן ואני טועה ועוד יותר יתכן שזה ענין של טעם אך ברגע ששינתי את צבע השמלות מורוד אפרסק לירוק זית נחה דעתי (; ובכן, זו התמונה. בעייני מדהימה. אך תוכלו לדמיין שזה שילוב מוצלח של שתי תמונות יחד? שואלות אותי? לכתחילה, אני לא דוגלת כלל בשילובים. למה לעבוד קשה? פשוט לצלם וזהו! אך כשצריך צריך. ולעיתים כאשר אני מצלמת מספר דמויות יחד ובייחוד כאשר הן כבר עייפות ומותשות אני לא אתעקש על התמונה המושלמת ואדרוש חיוך מכל המצולמים כי זה לא יקרה והשמש רק תלך ותשקע מה שכן, אני משתדלת שכמה שיותר מצולמים (במידה ומדובר במשפחה) יצאו פוטוגניים ויראו טוב אך אם אחד או שתיים לא בדיוק הסתכלו או עשו פרצוץ לא לעניין אני יודעת שקל יותר יהיה לשלב אותם בעריכה מאשר להתעייף ולדרוש מהם תמונה. כמובן שחשוב לדאוג שתהיה לי תמונה אחרת מאותו סשן בדיוק, עם אותו לוקיישן ושהילד יעמוד במיקום זהה לתמונה אותה אני רוצה לשלב ושם יראה טוב... כמו כן טיפ נוסף וחשוב מאוד! לעולם אבל לעולם אני לא משלבת אברים ספציפיים כמו עיניים, פה או אפילו פרצוץ שלם אלא השילוב יתבצע רק בחלקים שהחיבור ביניהם לא יהיה מורגש כמו בגדים, אביזרים ורקע.... ועכשיו, מה שאתן בדיוק אוהבות! סרטון עריכה עם טיפ נוסף ומהמם שישדרג לכן את התמונה ויתן לכן כיווני חשיבה חדשים ומעניינים שיתכן ולא חשבתן עליהם.. אהבת את הפוסט? אני אשמח לשמוע (:

חלומות כפולים | חלק א'

את זוג התאומות המהממות האלו ידעתי שאני הולכת לצלם ויהי מה! שתי ילדות מדהימות ויפיפיות שאוהבות אחת את השניה אהבת נפש של ממש במהלך הצילום לא יכולתי שלא להתנמס מהאופי וההתנהגות שלהן אחת כלפי השניה, כשהראשונה מנשקת את השניה, השניה מחזירה לה חיבוק כשהשניה מסדרת את הפוני, הראשונה מישרת את הסיכה כשאחת רצה, התאומה שלה בעיקבותיה... וכמובן אני בעקבות שתיהן :) אז כעת שתיהן נמצאות להן בהרי האלפים הצרפתים בוודאי באמצע חיבוק אמיץ או צחוק כובש... אך בטוחה שהתמונות שליפניכן יכניסו אתכן לאווירה המיוחדת ועל אף המרחק שלנו איתן בטוחה שהתמונות יעבירו לכן את הכיף והקסם שהיה לנו בסשן מדהים זה... מן הסתם שהפקה זו היא מורכבת יותר מכל הפקה אחרת הרי מדובר כאן בתאומות! זה לא אח ואחות, זה לא שתי מודליסטיות ואפילו לא שתי אחיות זה פשוט תאומות! ומה זה אומר? נתחיל מזה שכל דבר אני צריכה לקנות פעמיים אך זה החלק הקל שבעניין. פשוט ישבתי עם עצמי והתחלתי לחשוב מה באמת יתאים להן איזה סגנון ישדר את המסר שאני רוצה להעביר? האם ללכת על שמלות זהות או דווקא סטיילינג משלים? האם יחמיא להן יותר בהיר או דווקא כהה? איזה מידה הן בנעליים? ומה לגבי השיער? אז סיימתי עם הסטיילינג, קניתי והזמנתי כל מה שצריך (וזה לא לקח דקה כמו שזה נשמע אך כפי שאמרתי זה עוד החלק הקל) תכננתי את הסשן, התאמתי אביזירים ואלתרתי גם קשקושים קטנים. אך עם כל הכבוד לרשימה הארוכה שמעלינו מה עם לוקיישנים? איפה מצלמים? וכאן מתחיל החלק הקשה והמסובך שבעניין... ולמה? כי כל מקום שהלכתי אליו היה נראה בדיוק כמו המקום הקודם על אף שהייתי ביער, בנחל, בחורשה ובמצפה מול שקיעה הכל היה יבש, צהוב, חסר פריחה וללא שוני מיוחד ששווה את המאמץ וההשקעה או במילה אחת. קיץ. למען האמת כמעט התייאשתי. כבר חשבתי לדחות את ההפקות לסתיו שאז הכל הרבה יותר מעניין גם ללא השקעה מיוחדת... נכון שאפשר לחפות על לוקיישן משעמם על ידי אביזירים מעניינים אך יש גבול כמה אביזרים ניתן לדחוס לסשן אחד! תמונה מקצועית באמת זו תמונה שבה המצולם מספר את הסיפור והלוקיישן נותן את האווירה כמובן שאביזרים משלימים משדרגים את העלילה אך אי אפשר להפוך אותם למרכז התמונה! לכן היה ברור לי שעומס של אביזרים זה לא הפיתרון האידיאלי אבל הייתי חייבת לחשוב על משהו שיתן את הוואוו לתמונה ויפתור לי את בעיית הרקע. אז ישבתי וחשבתי איך באמת אני יכולה לעשות הפקה שלמה במקומות שונים אך עם צבעים שהם ממש זהים ולהיות בטוחה שכל תמונה תצא מעניינת ותספר את הסיפור שלה ושלכל סשן יהיה את הבמה שלו... ומה המסקנה שהגעתי אליה? שאם הקיץ יבש, אני אוסיף לו חיות ואם הרקע משעמם אני אכניס בו דרמה. או במילים אחרות- עם עיבוד נכון ומקצועי ניתן לעשות הכל. אני כל הזמן מלמדת עיבוד, מרצה בסמינרים ובבתי ספר לצילום, מעבירה סדנאות בנושא ומלמדת איזה קסמים ודברים מדהימים ניתן ליצור בפוטושופ אז למה עכשיו כאשר אני נתקלת בקושי ליצור הרמוניה בתמונה אני עצמי לא משתמשת בתוכנה המופלאה הזו. וזה בדיוק מה שעשיתי. השתלתי שמים והוספתי דרמה החשכתי כאן והארתי שם הוספתי רוויה לתמונות והעצמתי את האווירה תיקנתי פה ותיקנתי שם... עד שב''ה הצלחתי להגיע לתמונה אגדתית ומלאה בהשראה שמעבירה את המסר בצורה הכי נכונה! כמובן שהקיץ נשאר קיץ כי לכל עונה יש את היופי שלה אך לקחתי כל תמונה לכיוונים שונים ובסגנונות אחרים... אפילו מלוקיישן אחד עם בגדים זהים ובדיוק עם אותם אביזירים ניתן היה ליצור שתי סגנונות של עיבודים ולמען האמת עוד לא החלטתי איזה מבניהם הוא העיבוד היפה ביותר, לכן אני משאירה את זה לכן ותחליטו אתן מה היפה מבניהם... אפשר לומר שכל תמונה שפתחתי היה לי בראש כיוון של עיבוד אותו רציתי ליצור אך עם תמונה אחת פשוט הסתבכתי. עשיתי לה מספר סגנונות של עיבודים, תיקנתי, חידדתי, ריטשתי ומה לא עשיתי אבל לתמונה המושלמת לא הגעתי. האמת, כל סקיצה בפני עצמה פשוט יפיפיה אך לא הרגשתי שהוצאתי ממנה את המקסימום שהיא מאפשרת. לבסוף לאחר נסיונות רבים הגעתי ב''ה לתמונה המיוחלת... לא אחסוף אותה כעת ונשמור אותה לחלק ב' של הפוסט אך בינתיים אספר לכן שלקבוצת הצלמות הסגורה שלחתי את התמונה המקורית לפני העיבוד וביקשתי מהן לעבד אותה כרצונם וככל העולה על דעתם! כתבתי להם: "תהיו יצירתיות, תצאו מהקופסא, אתן לא מוגבלות כלל! אך יש לכן משימה: לשלוח לי במייל את התמונה הכי מושלמת ומדהימה!" זו התמונה ששלחתי להם: מה הם עשו בתמונה? איך הם עיבדו אותה? כל זה תוכלו לקרוא בפוסט הבא!

תמונה שמספרת סיפור...

אחד הפרמטרים הכי חשובים בתמונה זה ליצור עניין ורגש, ליצור סיפור בלי כל צורך במילים... כאשר את יוצאת לצילומים ולפנייך ניצבת לה משפחה חמודה, ילד חלאקה או כל אדם אחר נסי לגרום להם להשתחרר מהכללים של "חיוך, יופי תגידו צ'יזזזז" את זה תשאירו לחתלתולים... תגרמי להם לצחוק באמת! ספרי להם בדיחות על הגרב של אבא או על התיק של אמא (בהסכמתם כמובן :) היי ו... קחי לך טיפ חשוב: כשצוחקים עם קול שומעים את זה גם כשהאלבום סגור! זה משפיע מאוד על התמונה ורואים הבדל ניכר! אנחנו לא חייבות ליצור דווקא קשר עין אך שדרך התמונה יורגש הקשר, החיבור והאינטרקציה תני להם לדבר על כל נושא שבעולם או אפילו תשאלי שאלות שיגרמו להם למבט של הבעה, תלמדי לזרום עם הילד, לעולם אל תחלקי לו פקודות כמו: "תשב, תקום, תחייך תעמוד, תבכה..." זה פשוט לא יעבוד, כנסי לראש לו, אני מבטיחה לך שלא ישעמם לך כי כאשר את באה בגישה כזו ממילא התמונות יוצאות יותר יפות, יותר טבעיות ויותר זורמות... אם מדובר בילד קטן נסי להעסיק אותו באובייקט כלשהו שנמצא באזור או באביזר שהוא מחזיק, שאלי אותו שאלות עליו או אפילו תני לו הוראות מה לעשות עם האביזר כמו לדוגמא: "יווו.... תראה אולי יש נהג בתוך המכונית?" "וואוווייי... אתה יודע שאתמול ראיתי כאן ארנבת קטנטנה? אתה רוצה ללכת עם מלי לחפש אותה? יופי! אז תתן לה יד ותלכו בשקט בשקט שלא תברח..." זה עובד! זה פשוט עובד! בתמונה למעלה לדוגמא ביקשתי מהילדים לספור כמה עלים יש לצמח שביד של הילדה, ואתן יודעות כמה היה??? גם אני לא! אבל מה זה משנה לי? העיקר שיצאה תמונה יפה (: רגע רגע רגע... לפני שאתן הולכות יש לי טיפ אחרון! לפני שאתן מכבות את המצלמה העמידו את המודל בתנוחה יפה צלמו תמונה או שתים ואז תגידו "טוב סיימנו..." אבל אז בדיוק שניה אחרי תקתקו תמונות כמה שאפשר... לא תמיד זה עובד אבל כשזה כן אז זה מושלם!!! למה? כי אז למרות כל הטיפים שנתתי פה למעלה (שעוזרים מאוד!), השאלות ששאלנו והתשובות שענינו הם פתאום יתנו אנחת רווחה וילכו בצורה הטבעית ביותר שלהם... כמו שקרה לי בתמונה הבאה: אמרתי לילדים לתת יד ביד ולבא לכיווני, תקתקתי כמה תמונות שלא יצאו מי יודע מה יפות (בכל זאת כבר מאוחר...) ואז.... אמרתי להם "זהו סיימנו זזים לבית" וזו התמונה שיצאה 2 שניות אחרי! דינמיקה ושיח אמיתי בין הילד לילדה שחשבו לתומם שהם בדרך לרכב (: אהבת את הפוסט? אני אשמח לשמוע!

החורף בא

חורף, גשם, שלוליות ומגפיים... מזכיר לכן משהו? אז זהו, החורף כבר הגיע לעולם ואיתו הגיעו גם- תמונות של השראה, תמונות של אגדה ותמונות שמלאות באוירה! את החלק הראשון של הפוסט שלחתי בניוזלטר של הקבוצה שלנו ושם שאלתי: "איפה לדעתכם צולמה התמונה?" קיבלתי מאות מיילים ותגובות מדהימות שמחתי לשמוע שכל כך אהבתן את התמונות שאלתן שאלות והעלתן השערות... חלק מכם טענו שזה צולם ללא ספק באירופה החלק האחר דייק יותר לכיוון פריז והיו שטענו שזה בכלל צולם ברחובות ניו יורק אז הגיע הזמן לחשוף את המציאות... אף פעם לא צילמתי באירופה וגם לא יצא לי בניו יורק אך בשביל ליצור אוירה אירופאית (אחת אפס לטובתכם) אין צורך להרחיק עד ליבשת אחרת מה שכן יש צורך זה לקחת מצלמה, מטריה ומזוודה קטנטנה ולרדת חצי דקה למטה לפארק שבשכונה... פארק?? כן! אני אף פעם לא מצלמת בפארקים! ומתרחקת מהם כמו מאש... אתן הרי כבר הספקתן להכיר אותי ואת התמונות שלי אני שוחרת טבע מושבעת (אומנם לא מגדלת דובים בחצר וגם לא תורמת לקק''ל אך מחוברת לטבע גם בלעדם) אך הפעם בחרתי ללכת על קונספט בסגנון סימטאות פריז וכל מה שהיה עלי לחפש זה שביל שמצדדיו לא יופיעו בניינים בסגנון בניה שונה וכל השאר- תנו לי להסתדר עם החבר היקר שלי- פוטושופ (; רגע, אבל איך צילמת בגשם? אז לכל אלו ששאלו- אל דאגה אני לא אקח סיכון לא לילדה ולא ולציוד היקר שברשותי צילמנו בשמש ואולי ביום הכי חם של הקיץ אך עם קצת עבודה בפוטושופ והרבה מאוד דמיון אפשר להביא את שכונת הטמפל בפריז עד אלינו... אז הנה לפניכן מספר שלבים מעריכת התמונה שלי עד התוצאה החורפית והקסומה... השביל הינו מעבר ראשי להולכי רגל כך שכמעט ולא הצלחנו לתפוס תמונות ללא אנשים ברקע. זו התמונה המקורית- לכן בשלב הראשון ניקתי את הרקע מהסחות דעת לא רצויות לא הקפדתי על מראה טבעי ומציאותי כל כך מאחר ובהמשך גם ככה אני שמה מעל שכבות נוספות... (אגב, היתה לי התלבטות אם להשאיר את הדמויות ברקע כך שיוסיפו לאוירה אך הם לא היו בסטיילינג הנכון ולא היו נראים ממוצא אירופאי לכן העדפתי להוריד אותם...) כמו כן קימפוז התמונה בצורה המחמיאה לה, לכן סיבוב קל והלאה... השלב השני היה הוספת בוקה לרקע בצורה מקצועית, הוספת קטע של שמים לתמונה, וכן חיפוש אחר אלמנט אירופאי כמו העששיות שהוספתי... השלב השלישי דרש קירור של התמונה והוספת מראה אגדתי וקסום... בשלב הרביעי הדלקתי את תאורת הרחוב, ריצפתי בסגנון אירופאי, הוספתי שלולית להעצמת האוירה והרטבתי את הריצפה... השלב החמישי והאחרון היה ריטוש הפינישים האחרונים בתמונה והוספת גשם למראה קריר ורטוב... אז זהו, מקווה שלא גרמתי לכולכן שם להתעטף במעיל פרווה ולחבוש כובע צמר אך אולי אם כן זה פשוט אומר שהצלחתי להכניס אתכן טוב לאוירה וגם למזג האויר (; אז מקווה שאהבתן ובטוחה שנהנתן! גם את רוצה לדעת לעבד מקצועי באמת?! לשלוט בעצמך בכל פרמטר בתמונה... ליצור תמונות של קסם מהאגדות? והכל בקלי קלות בשילוב של אקשנים מושלמים ומקצועיים! בקורס "קסם של עיבוד Pro 2"
תמצאי את כל הסודות, הטריקים והטכניקות ליצירת תמונה חלומית וקסומה!

שלכת זה מושלם! אך מה עושים כשלא?

אם את בזמן הצילום ומדמיינת לעצמך תמונה קסומה וחלומית אל תעצרי את הדמיון שלך ואל תאפשרי לדברים טכניים להרוס לך את החלומות... והנה לפנייך דוגמא מוחשית מהשטח שהיתה לי: תכננתי יום צילומים סתוי וקסום, ארגנתי מזוודה עם האביזרים הדרושים- סטיילינג, אקססוריז וכל מה שמסביב ויצאתי לכיוון הלוקיישן המיועד- יער עבות גדול ומסתורי... הייתי צריכה להיפגש עם המודליסטית במרחק של 5 דקות הליכה מהמקום אך מה שראיתי בדרך גרם לי להאריך את הדרך בחצי שעה נוספת... מה ראיתי את שואלת? את תצחקי, אבל אין מה לעשות זה ראש של צלמות (: ראיתי עלים מדהימים בכל הצבעים, בכל הגוונים ובכל המינים! ממש צנחו עלי מהשמיים (או ליתר דיוק מהעץ) ומה חשבתן, שאהיה בדרך להפקה סתוית ולא אצרף איתי למסע את העלים האלו? אז את המזוודה פתחתי, את כל העלים אספתי והישר אל תוך המזוודה דחסתי... מה זה דחסתי את שואלת? דחסתי זה אומר שכשהמשכתי ללכת המזוודה היתה שוקלת פי 3 רק "מהכובד" של העלים! וכשהגעתי לסשן המדובר ופתחתי את המזוודה העלים פשוט "טסו" ממנה כאילו רק חיכו לרגע שאתן להם מעט אויר להשתחרר מהדוחס והצפיפות שהיו שרויים בו... צילמתי את המודלסטית המהממת הזו לפי קונספט שהכנתי מראש, היה מדהים, זו היתה חויה שונה ואגדתית- ממש נכנסנו לזה חזק! אך רגע, מה עם העלים? הרי לא סחבתי אותם סתם, אין סיכוי! אז כמובן השתמשתי איתם פה ושם בשאר התמונות אך איפה התמונה שתתעד את כאב הגב מסחיבת המזוודה ותצדיק את האיחור? חייב תמונה עם כל עלים יחד! אך היתה לי בעיה אחת, אחת אך קריטית ביותר. לא הבאתי איתי את העדשה המתאימה לצילום הקונספט הזה, הרי זה לא היה בתכנון ורק באמצע הדרך התחיל להתבשל... אבל לוותר? אני מאמינה שאתן כבר מכירות אותי (: אז נסתי להסתפק בעדשות שכן היו איתי אך הן היו קרובות מידי והצליחו לצלם רק את הפנים של הילדה ): אוקי, אז ציוד טכני אין לי? אבל פוטושופ יש לי! מה עשיתי? פשוט לקחתי פלאפון מאמא של הילדה ו... צילמתי! פלאפון? כן פלאפון פשוט עם מצלמה פשוטה ביותר! אך גלגלי המח שלי התחילו לפעול ותוך כדי צילום כבר ידעתי מה אני הולכת לעבד בפוטושופ, מה אני הולכת לשפץ ומה אני הולכת לרטש, מה אני הולכת להסיר ומה אני הולכת להדגיש וכו'... וכן, אני מודה היה המון מה לתקן בתמונה, הרבה מאוד מה לעבד, לרטש את העור, להוסיף חידוד, תלת מימדיות נגידויות וצבע... כי כמו שאתן רואות התמונה מהפלאפון יצאה בדיוק כמו שתמונה מפלאפון צריכה לצאת... אך אם נודה על האמת התמונה לאחר העיבוד ב''ה הגשימה לי את החלומות ובס''ד אחרי עיבוד יסודי בפוטשופ הגעתי לתוצאה המושלמת, שמי מכן היתה מדמיינת שצולמה מפלאפון פשוט? מקווה שגם הפעם נהנית... ואל תתיאשי אף פעם משום תמונה! עם ס''ד רבה וקצת עיבוד בפוטושופ והכל מושלם!

הסוכריות של סבתא

אמממ.... איזה מתוק!!! יצאנו למסע בעקבות העבר ושאלנו אנשים רבים איזה דבר טוב ונוסטלגי זכור להם מהילדות... ותופתעו (או לא?) רב האנשים ענו לנו שהתפוח המסוכר זה אחד הדברים שעושה להם מתוק בלב ומזכיר להם זמנים טובים שהיו שמחים לחזור אליהם... כן, אולי התפוח המסוכר זו נחלת העבר אך מי אמר שגם לנו אסור? ואכן, לא היה לי ספק שאני הולכת להפיק סט צילומים נוסטלגי עם תפוחים שכאלו, אך בשביל שהסט יצא אותנטי בצורה מושלמת הייתי צריכה לברר איך הכינו בעבר את התפוחים המסוכרים? מה המתכון המוצלח ביותר שלהם? באיזה כלים הסבתות שלנו השתמשו? ואיך בכלל הכינו אותם? הרי תנור עם גז לא היה להם... אז טלפון אחד לסבתא ואת המתכון השגתי, אך מאיפה אשיג כלים? הרי הכלים של העבר היו שונים ממה שאנו משתמשים כיום, ותנור עם גז? מי בכלל חשב על זה... איך מצלמים תפוחים מסוכרים מהעבר בלי אביזרים שמתאימים? פשוט לא מצלמים... משיגים! וכשאני רוצה משהו? אז הלכתי, ובררתי וחיפשתי וב''ה גם בסוף מצאתי! אוקי, תפוחים תפוחים אך מה עוד? צריך ליצור אוירה כדי לאכול אותם בכיף :) אז הלכנו לחפש בית או בקתה, וכדי לתת לה הרגשה שהיא פועלת ופועמת אבזרנו אותה מהתחלה ועד הסוף... הוספנו כדים של פרחים, רדיו עתיק, שולחנות בסגנון וינטאג'י ואפילו תלינו כביסה על חבל כמו פעם... יופי, אז יש מתכון ויש מקום, יש אביזרים ויש ילדה מתוקה (לא פחות מהתפוחים :) אז עכשיו כבר אפשר להתחיל בהכנות... אם חשבתי שלהכין את התפוחים יהיה לי קל, אז טעיתי! תאמינו או לא אך התחלתי בהכנה שלהם במוצ''ש בשעה 00:30 וסיימתי רק למחרת בשעה 07:30 בבוקר!!! לא, אני לא צוחקת! באמת! אך לישון לא בא בחשבון! יש לנו עוד יום עמוס לפננו... טוב חבל להאריך, בואו נצא לראות לראות מה הלך שם... את התמונות ראיתם, אך מה עם הסרטון של מאחרי הקלעים? מוזמנות להצטרף אלינו לבית של סבתא לאכול תפוחים, לשזור פרחים אך כמובן גם לעזור בעבודות הבית ותליית הכביסה :) וכמובן, איך אפשר שלא? סרטון עריכה נוסף עם טיפ שימושי ביותר!